יעד: הקדמה
גורל: פרק א '
גורל: פרק ב '
שאלין ואני נכנסנו לבית ובעוד שאכלתי ארוחת בוקר הסברתי את כל מה שקרה באותו לילה, החלטתי לא לספר לה כלום על הערצתי החדשה לאופן שבו זר נלחם. שלילן היה מודאג מאוד מהעובדה שהוא הקדיש לי תשומת לב לפני שעזב, היא חשבה שלעולם לא טוב לאויב לקבל את הפנים שלך. צחקתי. הוא עזב לסגור את כל הדלתות והחלונות למקרה שחבר העדר במקרה הסתתר שם.
היום עבר לאט. הוא ניסה להנעים את הילדים עם משחקים ותחרויות, תיאטראות וקרבות אגדיים, אך הם לא היו מרוצים מאוד מההסתגרות הזו.
יכולתי לעזוב את בית היתומים לפני כמה שנים, כשהתבגרתי, אבל העדפתי להישאר שם ולעזור לשלן. מדי שנה המלחמות גבו יותר נפשות ויותר אנשים הצטרפו לקרבות, כך שיותר ויותר ילדים ללא בית או משפחה הגיעו לבית היתומים.
לפני זמן רב לילה אחד לורד גריזילו צל השובר, מאמן פלדין, חזר לחדרו בקתדרלה כשראה צרור קטן ליד המדרגות. שם, עטופה בשמיכות, הייתה ילדה קטנה, אדומה שיער וורודה שהביטה בו בעיניים רחבות ומחייכות. נייני התקשר אלי.
כך גדלתי תחת חסותם של לורד צל-שובר ושליטנה. את כל הזמן הפנוי שהעניקו לי הלימודים ביליתי בקתדרלה. גריסילו תמיד הניח שאהפוך לתלמידו באמנויות המלחמה, אך למען האמת מעולם לא נמשכתי לקרב. הוא בילה את רוב זמנו בין הספרים בספרייה, למד על ולמד את ההיסטוריה ואת אגדות אזרוט.
השמש שקעה כשסם בא לחפש אותי.
“מה קרה?” שאלתי בדאגה.
- הוא היה נוכל, כנראה שהוא גנב משהו מחדרה של שיינה ועזב. אנחנו חושבים שזה הגיע לבד. לא מצאנו דבר וגם לא קרה שום דבר אחר בעיר. אתה יכול להיות רגוע עכשיו. סמואלסון חייך.
סם, האם גריסילו נמצא בקתדרלה?
- לא, הוא בטירה מדווח, אני חושב.
"בסדר ... טוב, אני אחפש אותו מחר," אמרתי, קצת נסער, בתקווה שהוא יכול לעזור לי.
- אתה צריך משהו? אתה יודע שאתה יכול לסמוך עלי על כל מה שאתה צריך - שנינו גדלנו יחד ולמרות שההכשרה הצבאית של סם הרחיקה אותנו, הוא תמיד ניסה לבלות איתי כמה שיותר זמן, שהוא היה אסיר תודה עליו. - הערב עדיף שלא תצא החוצה, בכל מקרה, השומרים מחפשים כל תנועה ואני לא רוצה שהם יבלבלו אותך.
לא יכולתי שלא לצחוק, לא פעם נעצרתי בטיולי הלילה שלי, טועה בי כגנב כלשהו. גם סם צחק.
אני אחכה עד מחר, בכל מקרה תודה.
ביליתי את כל הלילה בחלום על אותה ישות מוזרה שזזה במהירות המפתיעה ההיא ונעלמה והופיעה כרצונה. התעוררתי עם שחר בתחושת דחיפות מוזרה. הוא חשב איך זה להילחם ככה, להפעיל את הפגיונות הקטנים האלה ועדיין להפיל לוחם מנוסה. הוא היה צריך לדעת יותר.
יצאתי מוקדם מוכן לחפש כל מידע שיכולתי למצוא. הוא ידע שבספריית הקתדרלה הוא לא ימצא שום דבר, ולכן החליט למצוא את אדאיר גילרוי, ספרן שניהל חנות ספרים קטנה ברובע התעלות, בסמוך לצינוק. הוא בוודאי ימצא שם משהו מעניין.
- בוקר טוב, מיס, האם אני יכול לעזור לך במשהו?
- בוקר טוב, הייתי רוצה לדעת אם יש לך איזה סוג של ספר על סוגי הלחימה השונים.
- כל עבודה בכיתה, בחור צעיר?
- במקום זאת, כמה ספקות קיומיים.
"אני מבין ..." אדיר הסתכלה עלי בחשדנות, "בוא נראה מה אנחנו יכולים למצוא."
הוא הוציא ספר כריכה אפור מהמדף ליד הדלת.
- אני חושב שאצטרך משהו קצת יותר ... שלם.
- אם היית רוצה לתת לי עוד מידע ... הוא חיקה את הטון שלי כששאל - אולי אוכל למצוא את מה שאתה מחפש.
- ובכן, חבר סיפר לי כמה דברים על העקמים והייתי רוצה לבדוק כמה מהתיאוריות שלהם. חייכתי אליו בפלירטוט מסוים שלא חשבתי שיעבוד.
השתררה דממה מתוחה עד שאדאייר חייך לעצמו והסתובב, הולך אל אחורי האוהל. כשחזר נשא ספר קטן מאוד, כמו פנקס קטן, עם כריכות בלויות.
"סליחה, קטנטן," הוא אמר באוויר מוטרד, "אבל זה הדבר היחיד שיכולתי למצוא." אני לא חושב שזה יועיל לך, רובן אגדות, אבל ...
- אם אתה רוצה מקום שקט לקרוא עליו, אני ממליץ על הפארק - הוא אמר לי כשעזבתי - לא הרבה אנשים הולכים לשם.
- הו תודה.